כל מיני דברים

שונאת את דקס. מוחק פוסטים מקולל..

את חודש אוגוסט כיסה ענן של לחץ ועבודה אינטנסיבית על החוברת, בעצם עוד מיולי.

עם תחילתו נפל עלי הצורך לשמש בייביסיטר לחברי מישפחה מחו"ל. במהלך שבועיים קשים אלה הבנתי סופית שאני מעדיפה לשבת בשולחן המבוגרים ולא בשולחן הילדים, כי מעבר לרכבות הרים אין לנו הרבה נושאי שיחה משותפים.

ובכל רגע פנוי- החוברת. במחשב או במחברת..

ואז. השריפה. סך הכל אירוע משעשע. באמצע הלילה מגלים שהבניין עולה באש. אוספים את כל הנפשות בבית, שמים סנדלים על הגרביים, מחזיקים חזק את החתול ורצים מטה בחדר המדרגות החשוך, כשרק השתקפות הלהבות מהחלונות מאירה את הדרך. מקווים שאותן להבות לא יפוצצו את בלוני הגז. ושמחים להגיע לרחוב.

כמה שעות של חיכיון וציפיה. מכבי האש עושים את עבודתם. זו הייתה הצתה.  האם נוכל לחזור לדירה? ישנו אצל אחי. בבוקר אמדנו את הנזקים. החשמל חזר. התפוצצו המזגנים. נו מילא, העיקר שהבית עומד ושהדירה, מלבד חדר שינה מפוחם ואמבטיה שיצאה משימוש, נתונה למגורים. ורק מאוחר יותר גילינו. המחסן הוצף בביוב. עומדים שעות ומפנים זכרונות, נדוניות, ארגזים, ספרים, ציורים מהגן.

נשאיר הכל מאחרונו, חייבים לחזור לעבוד על החוברת. אבל המציאות חוזרת ומבצבצת ללא הרף. 80 אחוזי לחות ואין אפשרות להתקלח. יהיה בסדר. עכשיו להתרכז. יש דד ליין.

ומדפיסים. החוברת יצאה לאור. איזו התרגשות. אבל יש לאזור כוחות. עוד מעט הפסטיבל.

פתיחת התערוכה של אימי בגלריה גרוס בדיזנגוף סנטר. שמחה מהולה בעצב. צפו בתערוכה ותבינו.

ואז- הפסטיבל. ארבעה ימים של קומיקס, אנימציה ודוכנים. מכירה אנשים חדשים, מאדקת קשרים רופפים. מוציאה לאור חוברת ראשונה. (איזה פחד). לעיתים קמלה, ועם כל מכר שמגיע פורחת מחדש.  עושים סיבוב, משלימים פערים, לפעמים רואים סרט, לפעמים יושבים לאכול. אוהל ממוזג. יותר מבבית לפחות. אמא ואבא לא יכלו לסבול יותר. עברו לבית מלון עם האח הקטן. אני לא הצטרפתי. אסתדר. אני מודה- מדי פעם התקלחתי אצלם במלון. בינתיים המקלחות חזרו לתפקד.

הפסטיבל היה כיף גדול! הפעם לא הקאתי. הידד!

ועכשיו הוא נגמר. מתכוננת לפרוייקט הבא- המעבר לירושלים! החדר שלי מלא בארגזים כבר שבועות (חלק הם דברים שנאלצתי לארוז בשנית בעקבות ההצפה). מחר אני מקבלת את המפתח, בשבת זה קורה. או לפחות מתחיל לקרות. אני כלל לא מאורגנת. אין לי מיטה. השותפה התארגנה יותר מהר ממני. אין פלא..

ירושלים. שלא תרמוס אותי.

 אמן.

 ולכל מי שבא לבקרני- תודה תודה! הפכתם את הפסטיבל לכיף שהוא היה.

ומי שפיספס, ניתן למצוא את "מר עולם ואני" בגלריה בנימינה בדיזנגוף סנטר.

בונוסים קטנים:

*הצצה קטנה לפסטיבל: http://www.flickr.com/photos/50107740@N00/1268933863/

  שווה להמשיך ולדפדף.

*זהה את היוזר: http://www.flickr.com/photos/amitai/1234965756/in/set-72157601649950200/