בשבוע שעבר הגעתי לתחנת דלק ברמת גן.
אני לא אוהבת את רמת- גן, במיוחד לא באוטו, במיוחד לא באיזור הבורסה.
מחכים בתור, כמהים לתדלוק.
בעוד שבחוץ חם, לחוץ ומסריח, בפנים האוטו דווקא רגעו וממוזג, שירי סיקסטיז מתנגנים מהמערכת וחברה מספרת על חלום משונה שלא מזמן הקיצה ממנו. מיה אוטובוס ואני מקשיבות. החלום באמת היה מוזר, משהו עם נמלים שעורפות לעצמן את הראש וברמן שמוכר לשלושתנו מ"סוסו".
בעודי יושבת שם, מקשיבה למעשיה המוזרה, בוהה באוטו המתדלק שלפנינו ורק מייחלת שישים כבר גז ויפנה לנו את מקומו, אני מבחינה שמהדלת האחורית של אותה מכונית בוקעים להם שני ילדים, אחים, עוד לא בני עשר, יוצאים בדריכות מהאוטו, סוגרים את הדלת ונעמדים. ציפיתי שירוצו לשירותים, לקנות ארטיק. כלום. עומדים.
אני ממשיכה להאזין לחלום. ופתאום, התפתחות מעניינת. שני האחים האלה, נורא מצחיקים, יש להם טיקים מוזרים באף.. מעין התנשמויות מאומצות כאלה. ולא פעם אחת או פעמיים, ממש טיקים חמורים וממושכים. אבל אז הבחנתי- העיניים ממוקדות למקום אחד ויחיד- חור כניסת הדלק למכונית.
"הם מסניפים דלק!!!" צעקתי. "איזה גאונים!" וכאילו שמעו אותי, קלטו גם ההורים מה ילדיהם המחוכמים מעוללים וגערו בהם להכנס מיד פנימה. הגיע הזמן. 3 דקות הם עסוקים בלשרוף לעצמם תאי מוח תמימים שעוד לא זכו להתפתח.. הילד המעט גדול יותר פותח לאחיו את הדלת. הלן נכנס, והגדול- סוגר אותה חזרה, ממשיך לעמוד ולהסניף.
לקח עוד שתי דקות עד שההורים הבינו שיש רק ילד אחד באוטו, אבל אנחנו זכינו להכנס להתקף צחוק- מהמשובחים ביותר.
תגובות (4)
אוי, מעולה. ואהבתי מאוד את התיאור "שני ילדים בוקעים מהאוטו", ראיתי בעיני רוחי אוטו ענקי בצורת ביצה. באופן כללי הצלחתי לדמיין את כל הסיטואציה וצחקתי רבות.
ד"ש לאוטובוס :)
כבר בגיל כה.. לא להאמין. תארי לך מה ם יסניפו גיל 16...
ו"מיה אוטוו"? כינוי מעליב, לא?
צחקתי!!
לירון: תודה, אמסור.
מירטל: הבון הבנתי, אל דאגה. והכינוי- אוטובוס- לא מעליב, הוא רק מספר איך נפגשנו.
/null/text_64k_1#
הוספת תגובה
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה